Facebook

קורס קבלה למתקדמים - סוד הצמצום ואור דחסדים

חברים וחברות, אחים ואחיות,
היום נלמד על סוד הצמצום ואור דחסדים.
מטרת כל התורה והקבלה היא להפוך את הדין לחסד, להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע.
האדם לא יכול להפוך את עצמו מרצון לקבל לרצון להשפיע ולזכות לשפע נצחי ולזכך את גופו ונפשו להנאה ועונג נצחיים ללא התורה והמצוות, מכיוון שהאינסטינקט הראשוני של האדם הוא לצורך עצמו ֿ. האדם צריך ספר הדרכה מדוייק שיסביר לו כיצד לנהוג בכל דרך שבה יבחר ללכת בחייו הפרטיים.

התורה היא אור, שנאמר: כי נר מצווה ותורה אור.

האור של השמש לדוגמא הוא לבן, וכשהוא נוגע במים בגשם הוא נשבר והופך לצבעי הקשת. המים כפי שלמדנו הם החסד של הבורא. מים הם בחינת חסד, והחסד של הבורא הוא שהאדם ייהנה מכל מיני סוגי הנאה. כל צבע יש בו הנאת אור אחרת.

כל הנאה בעולם האדם יכול ליהנות מתוך הרצון לקבל או מתוך הרצון להשפיע. 
האור מהבורא הוא העונג, והוא פשוט הנאה מאהבה שהיא אור לכאורה לבן פשוט, והאור נחלק לשבעה חלקים כדי שנהנה מעוד דברים בעולם, אבל חשוב לשמור על קדושת האדם שכל הנאה תזדכך לחזור למקור האור.

האור הלבן ממלא את כל המציאות, כלומר יש בו את כל סוגי ההנאה שביקום, והאדם רוצה לתקן את כל בחינות וסוגי האור. כאשר האור עובר דרך החסד של הבורא, אז האדם יש לו סוגי הנאה שונים כדי שיוכל לתקן את כל סוגי ההנאה השונים.
סוד היהדות כידוע הוא סוד ה7, בקשת בענן יש 7 צבעים: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול.

כל צבע יש לו משמעות בתכונה שלו ברצון לקבל, לדוגמא האדום הוא העז ביותר והוא עיקר הדין והוא עיקר הרצון לקבל. ממנו יוצאים הבשר בקר והיין, וכשהאדם אוכל ושותה בשר בקר ויין והוא מודה לבורא לפני אכילתו, הוא נהנה מהאכילה והשתיה והופך אותה לרוחנית שלמעשה תלווה אותו ככח רוחני עד סוף חייו וגם לאחר מכן.
כאשר האור עובר דרך החסד, הוא מקבל משמעות של דין שצריך להתגבר עליו ואז הדין הופך לחסד וזה נקרא חסד של אמת.

יש המון רצונות לאדם, והאדם אינו מסוגל מצד עצמו לדעת כיצד לנהוג בעולם על מנת להיות בתכונת ההשפעה ולכן ניתנו לו תורה ומצוות שיעזרו לו לדעת כיצד לנהוג. הם הלכות הפשט. חכמת הסוד מסבירה את מורכבות העולמות העליונים כיצד כל מצווה ומצווה בשורשה וסודה הפנימי הוא להפוך את הקבלה להשפעה. כאשר היסוד של הכל הוא ואהבת לרעך כמוך.

האדם לא רוצה להיות בהכרח להיות בעל מקצוע אלא לקבל את הכסף של זה, וגם את הכסף הוא לא רוצה, אלא את התוצר של הכסף כלומר את העונג היוצא ממנו, כלומר האור נשבר לחלקים ועד שהאדם מגיע לעונג הוא צריך להפוך אותו מכלי לאור ולהלביש אותו כדי שהאור יתלבש עליו אור דחסדים וידבק בו לנצח. ועד שהאדם מקבל את מילוי העונג הוא צריך לעשות המון פעולות, כגון: ניהול משא ומתן באמונה, לא לשקר, לא לגנוב וכן הלאה..כל אלו מכשולים לקראת העונג וכשמתגבר על הקשיים הוא מקבל את העונג בזכות העבודה שלו.

כמה עונג ישיג האדם? בדיוק כפי גודל הרצון שלו. זה סוד מחשבה יוצרת מציאות על פי פיזיקה קוונטית שנדבר עליה בקרוב.

עכשיו שימו לב, מכיוון שהכלי לא רצה לקבל את האור בחינת נהמא דכיסופא הסתלק האור אוטומטית כי הכלי דחה את האור וזה נקרא בשפה הקבלית סוד הצמצום!

כתוב והיה ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.
ה׳ אחד - זה האור - זה מחשבת הבריאה להאיר
שמו אחד - זה הכלים שיקבלו את ההטבה. אני לא נכנס לזה כרגע. זה קשור לסוד האותיות וסוד השמות.
וכאשר האור והכלי מתאחדים ונהיים אחד זאת כל מטרת הבריאה שנקראת חסד של אמת.

אני מסביר את אותו הדבר עכשיו במילים שונות:
אנחנו והבורא נקראים שינוי צורה במהות שלנו. הוא השפעה אנחנו קבלה. מטרתנו להיות באחדות עם הבורא - מה שנקרא השתוות הצורה - ואז זוכים לאינסוף.
זה גם נקרא בשפה הקבלית מרכבה לשכינה. שהאדם נותן לאור לרכב עליו על ידי שהם מתאחדים וזה מה שנקרא והיה ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

וכשהאור והכלי שלמים בחסד של אמת - זה טובו הנצחי של הבורא.

איך זוכים למדרגה הנצחית?
על ידי דחיית האור - שאתה אומר לעצמך אני לא רוצה לקבל אור בלי שעשיתי עבור זה כלום, אלא אני רוצה להעלות את האור בחזרה לבורא, ואז כך הומצאה למעשה הברכה לפני האכילה - שלפני שאני מקבל אני מברך - כלומר לא נהנה מיד - מודה קודם ואז על ידי זה אני מקדש ומזכך את הקבלה עצמה וזה לכשעצמו - דחיית האור, מה שנקרא גם צמצום - זה לכשעצמו אור חוזר גדול מה שנקרא אור דחסדים.

אלו הצעדים הראשונים של בריאת העולם. לקבל את האור לא כי אני רוצה לקבל, אלא כי האור רוצה להשפיע. זאת הסיבה שאני רוצה לקבל. הפתרון היחיד הוא להתרוקן מהאור, וזה נקרא צמצום. כל מי שמקבל אור בלי צמצום סופו לאבד אותו.
הצמצום הוא חובה בבריאה. כי מה שהוא חוק בעליון הוא חוק בתחתון. זאת מהות כל הדרכת התורה שאני אדע כיצד לנתב את כלי הרצון שלי להפוך להיות בעל מנת להשפיע.

להיות מסוגל לקבל את כל ההנאה בצורה נכונה. וזה נקרא השתוות הצורה וייחוד!
עוד נקודה חשובה חדשה שחשוב שתדעו:
הבורא הוא לא הרצון להשפיע.
המאציל עצמו זו תכונתו להשפיע. זאת התכונה היחידה שאנחנו מסוגלים להבין ממנו.
במאציל עצמו אין לנו שום השגה, אבל כלפי הנבראים הוא רק משפיע.

עוד דבר לגבי תכונת ההשפעה:
האדם לא צריך להצליח לעשות טוב, אלא צריך רק שיהיה לו את הרצון ולעשות ככל אשר ביכולתו להשפיע טוב, והרצון והניסיון נחשבים כעשייה בעולם העליון.
על זה נאמר: הרוצה לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

אבל ברצון לקבל זה לא כך...כתוב כל הרוצה לעשות עבירה ולא עשאה - לא מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

זה הטוב של הבורא - שהאדם נחשב לו כאילו עשה אילו רצה לעשות טוב, אבל אם רצה לעשות רע ולא הצליח - לא נחשב. מדהים!

נושא חדש:
יש שני רצונות של הרצון לקבל
רצון לקבל הוא קליפה!
יש רצון שנקראת קליפת נוגה ויש קליפה שנקראת איסורים

קליפת נוגה זה לא אסור. זה משהו שמותר ליהנות ממנו, אלא שההנאה עצמה היא לשם עצמו של הכלי, קליפת נוגה זה בעצם הנאת לקבל על מנת לקבל.

קליפת איסור זה אסור לחלוטין וצריך למגר את זה מהרצון לקבל לחלוטין, לדוגמא: אסור לרצוח! זה לא קליפת נוגה, זה קליפת איסור.

צריך לקחת את קליפת נוגה ולקדש אותה ולהעלות אותה.
חובה ליהנות מהבריאה. מי שלא נהנה מהבריאה נקרא חוטא. הנזיר שמזיר עצמו מן היין נקרא חוטא. כי כל מחשבת הבריאה היא ליהנות בני אדם. אני אוכל את הפרי כי הבורא רוצה שאני אהנה.
וכל מה שברא הבורא באיסור הוא ברא בהיתר.

אז דבר מותר שאני נהנה ממנו, ולדוגמא מברך לפני האכילה אני למעשה מזכך את עצמי והופך מכלי לאור, מאיר את הגוף שלי, אבל אם אני נהנה סתם מהעולם, זה נקרא קליפת נוגה.

אוקי, עכשיו נדבר על מושגים חדשים.
רצון פשוט ורצון מורכב!!! הרצון המורכב מורכב מהרבה חלקים. בסופו של דבר הכל זה רצון פשוט לקבל עונג.
האור הוא אור פשוט. כשהאור נשבר הוא נשבר לאורות מורכבים, לצבעים וגוונים.
ותפקידנו זה לקחת כל צבע ולזכך אותו בחזרה כלפי מעלה.
האור עצמו הוא עונג וכל צבע הוא חלק בעונג. אוכל זה צבע, שתיה זה סוג אחר של הנאה וכן הלאה...בכל סוגי ההנאה.

אור פשוט = לא מורכב. שפירושו שאין לו הבדל מדרגות. אין שינוי צורה.
ועל כן אין בו שום פחיתות. הרצון לקבל שבאינסוף אין לו שינוי צורה מן האור. כל עוד הרצון פשוט הכלי מקבל הכל.
אבלללללל וזה אבל גדול!!! שימו לב:

בבריאת העולם האור והכלי היו מחוברים, אבל הכלי לא היה לו רצון מעצמו! הוא פשוט נהנה מהאור.
כמו ילד שנולד לבית של עשירים, יש לו הכל. הוא לא מבין את החוסר ולא מעריך את האור.
מתי הילד יעריך את האור שקיבל מאת ההורים? כשיש לו חוסר והוא צריך להאיר את עצמו על ידי עבודה.

עכשיו שימו לב:
ספירת חכמה היא לקבל רק כי העליון רוצה לתת. אני חוזר שוב: החכמה היא לקבל את הנאת העולם כי הבורא רוצה להעניק.
וזה נקרא הרצון לקבל בשביל לקבל...כשבשורש זה בגלל שהבורא רוצה שאני אהנה.

יאללה ועכשיו קצת מושגי יסוד חדשים ונוספים בחכמת הקבלה:
עביות ברצון. עביות לשון עובי. לכל רצון יש גודל רצון יש עובי. 
גודל העובי הוא גודל ההשתוקקות של הכלי לקבל את האור.
כשהאור עוטף את הכלי והם אחד - אין עביות בכלי לקבל את האור כי הוא לא חסר אותו, ולכן חשוב מאוד לעשות צמצום לאור כדי להרגיש את חסרונו ולהעריך אותו ולהגדיל את ההשתוקקות, כלומר את עביות הרצון.
וככל שעביות הרצון גדול יותר כך גודל האור שמגיע בחזרה הוא גדול יותר.

זה קשור לסוד העיבור...אבל לא ניכנס לזה עכשיו. פשוט תזכרו שיש עוד מושג קבלי שנקרא סוד העיבור ואנחנו צריכים לחזור לעיבור.

ממשיכים: אני אגיד לכם כעת משהו בסוגריים, כהערת צד...תרשמו אותה במח:

על פי חכמת הקבלה אין עולם בלי נבראים, כלומר אין אור בלי כלי. בלי מי שירגיש את הרצון לקבל אין אור של רצון להשפיע. במילים קצת מוזרות. אין בורא בלי נבראים.

תפיסה נוספת של חכמת הקבלה היא: כל המציאות היא פנימית ולא חיצונית. לדוגמא: אתם רואים אותי עכשיו? לא. ממש לא. אתם לא רואים אותי. אתם מקבלים אור בעיניים. יש לכם קרני אור בעיניים. אתם לא רואים אותי. אתם רואים קרני אור שעוברים דרככם דרך העיניים. אם היינו בחלל החיצון והייתי צועק לא הייתם שומעים אותי, למה?? כי גלי הקול לא עוברים שם שפוגעים בעור התוף.

כשאתם נוגעים במשהו - אתם לא מרגישים את המשהו הזה - אתם מרגישים את עצמכם בתוך הדבר הזה. את אותו האור שבתוכו.
זה כבר נכנס לפיזיקה קוונטית שעל פי הפיזיקה הקוונטית שום דבר לא נוגע בשום דבר. לכן הסברתי ואמרתי שהקורס הזה משולב בתוכו פיזיקה קוונטית וקבלה. סביב האטום יש אלקטרון שמגן על האטום ודוחה את המגע. כלום לא נוגע בכלום - מה שאני מרגיש מהיקום זה את עצמי בתוכו ואת התיקון שלי כפי שאני זקוק לו.

לכן לפי הקבלה וגם הפיזיקה הקוונטית אין עולם חיצוני, אלא יש עולם פנימי שכל אדם רואה מה שהוא רוצה לראות אלא שעל פי חכמת הקבלה האדם רואה לפי התיקון שלו, הפיזיקה הקוונטית עוד לא משיגה את ההשגה הזאת. אולי בעתיד.

זהו! עד כאן הסוגריים..בשיעורים הבאים תבינו איך הכל מתקשר. נמשיך:

הרצונות מגיעים מספירת הכתר. כולם רוצים שלושה דברים: עושר גבורה וחכמה. חכמה זה בחינת ואהבת. כי החכמה בצד ימין של החסד של הספירות. הצד הזכרי. גבורה זה בחינת כמוך והוא הצד הנקבי. עושר הוא ספירת התפארת. הפאר. השילוב שבין חסד לגבורה הוא נקראת רעך. החיבור בין בני אדם. החיבור בין חסד וגבורה.

השאלה היא לאן אנחנו לוקחים את הרצון. זה הבחירה היחידה שיש לנו. אין לנו בחירה על הרצון. הרצון פשוט קיים. האדם לא יכול לבטל את עצם המציאות שיש בו רצונות.
זה נכפה עלינו. עכשיו השאלה לאן ניקח את זה. אנחנו חיים בענוה שכל מה שנותן לנו הבורא זה לטובתנו וכל כוחות נפשנו זה ממנו
ואולי נזכה כמתנת חסד ממנו עושר גבורה וחכמה. כי על ידי שנשתמש ברצון שלנו ותמיד נבחר בטוב נתעלה בתדר שלנו ונזכה בשלושת אלו ממקום טהור. ולכן תכונת הענוה חשובה מאוד לאדם.

אש בשפה הארמית או קבלית זה אור.
האור הופך להיות אור.
אור בשפה הקבלית זה אש.
מי שלא מקבל את האור בצורה הנכונה זה שורף אותו.
זה הסוד הגדול במי שמקבל שלא על מנת להשפיע שלא מתמלא מזה. כי האור עצמו שורף אותו ומרוקן אותו מבפנים
כי כל עוד שאין שליטה ברצון זה הופך לחסר גדול יותר.
לכן קבלה צריך ללמוד ממקום נקי של רצון להשפיע ולא בשביל לקבל.
יש אנשים באים ללמוד קבלה כי זה אור גדול שמנקה ומתקן את הנפש כדי להיות עשירים יותר שלא יהיו להם חסימות בחיים
כי זה אוטומטית מנקה את הנפש. זה נכון, אבל בסופו של דבר זה יכול להיות מוות גדול כי הוא יקבל את השפע
אבל אם זה בא ממקום של רצון לקבל זה פוגם בו יותר. לכן התלמידים חשוב שיהיו נקיים ברצון שלהם לעשות נחת רוח לבוראם.

זאת הסיבה שאת קורס למתקדמים הגדול אני לא מלמד כל אדם, אלא רק למי שעובר תהליך מסויים איתנו.
זה כמו סם, אחרי שאדם לוקח סמים ממריצים - יש הייפ מאוד גבוה. ולמחרת יש דאון גדול. כגודל האור כך גודל החושך והתהום.
לכן חכמת הקבלה שהיא סם חיים, צריך לבוא אליה ממקום טהור ונקי כדי לשמור על התדר הגבוה שלא יהיה דאון. כי מי שמנסה לקבל את האור על מנת לקבל, זה יתהפך עליו וירוקן אותו בדיוק כפי שזה מילא אותו בדיוק כמו סם מוות.

האור כשהוא נכנס בכלי נקי הוא ממלא אותו, וכשהוא נכנס בכלי לא נקי הוא הופך לאור ושורף אותו וזה מסוכן.
מה שהאדם רוצה הוא יקבל. אם הרצון שלו אמיתי. אמיתי כלומר שמוכן לעשות הכל עבור זה בלי פחד ובלי גבול. זה הסוד בפיזיקה הקוונטית שאומרים שהרצון הוא הכל. וכבר אמרתי לכם שהקורס הזה ישלב בתוכו גם פיזיקה קוונטית גם רפואה וגם קבלה וגם ניקוי וטיהור התדר האנרגטי שלנו על ידי איזון תכונות נפשנו. והשילוב הוא יהפוך אתכם לאדם השלם והמאוזן כפי שאתם חושקים כל כך שיעמיד אתכם אל מול היעוד שלכם להשלים ולהגשים אותו.

יש באדם טבע נסתר של הרצון להשפיע בזכות וייפח באפיו נשמת חיים. יש משהו שמעורר את זה זה נקרא חסד. החסד של הבורא שמעורר את האדם להיות בחינת אור כמו הבורא. כי אם לא היה נסתר ברצון לקבל את הכח הזה - האור לא היה מתגלה. זה כמו אש שצריך לעשות לה פו פו פו כדי שהיא תתלקח.
זה הסוד הגדול בקבלה שהבן מזכה את אבא שלו, וזאת הסיבה שהאב אומר בבר מצווה ברוך שפטרני מעונשו של זה. שמגיל 13 האדם אחראי יחיד על מעשיו הטובים והרעים. ואז כל מצוותיו של האדם האב מקבל את האור של הבן בבחינת נר מדליק נר.
נר מדליק נר זה אומר שהנר של הבן מדליק את הנר של האב והבן אינו חסר אבל האב מתמלא מהאור של הבן.
וכשהבן מדליק את הנר והוא לא טהור אז הוא יכול לשרוף איתו את עצמו ואת האחרים כי חכמת הקבלה היא כמו אש ואפשר להאיר ולחמם איתה או לשרוף איתה.

ואם לא היה נשמה באדם הוא לא היה מסוגל בכלל לנצח להפוך לאור.
הקבלה היא אור מקיף. כלומר אור גדול שעוזר לאדם לעשות את הפופו הזה. אבל הדרגה הכי גבוהה היא לא באמת לדעת קבלה, אלא להפוך את הכלי לאור מתוך בחירה נקיה. הקבלה היא אור גדול שמעורר את הרצון להשפיע..ועכשיו שאנחנו בדור האחרון - הגיע הזמן לעזור לאנשים להפוך לאור לפני שהעולם ייגמר. זאת הסיבה שהתחלתי ללמד ולהפיץ את חכמת הקבלה ועכשיו תורכם.

זה ההבדל בין אנשים שעושים את רצון ה׳ מתוך נעשה ונשמע, שזאת הדרגה הגבוהה ביותר והיא נקראת בחינת תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך - לעומת אנשים שלומדים ומבינים את השכל שמאחורי הדברים ומתקרבים לבורא דרך חכמת הקבלה דרך ההבנה.
שזה גם טוב, אבל פחות מיוחד מאשר העובדים את הבורא מתמימות. וזאת סיבה נוספת מדוע חכמת הקבלה הוסתרה, כדי לזכות אנשים ולעזור להם להגיע לשלימות מתוך תמימות. פירוש המילה תמים הוא שלם.

רק לפני שנסיים לומר לכם דבר אחרון: כרגע אתם מבינים שהאדם צריך להיות אור דחסדים כדי לקבל את אור חכמה.
אבל בקרוב נלמד שזה נקרא דרגה נמוכה, והמטרה שלנו זה לתקן אור אחר. נדבר על זה.
אגב, בהתחלה האדם רוצה לא להיות בהמה, ורק לאחר מכן בא מרצונו הפנימי להשפיע וזה נקרא קומה שלמה קדושה שנקראת פרצוף
אור הבורא תמיד קיים, צריך רק לפתוח את התריס שנקרא קליפה. זה היה קצת סינית. הכל יובהר בהמשך

חכמת הקבלה היא חכמה מיוחדת שלא כמו שאר החכמות. שאר החכמות אפשר להבין אותן כמו מתמטיקה, על מנת שחכמת הקבלה תוטמע בשכל ובנשמה של הבן ושהוא ירגיש אותה צריך לתקן את תכונות נפשנו. בשיעור הקודם למדנו כיצד להתמודד בגאון מול תכונת הגאווה. היום נרחיב קצת על מידת הענוה.

מי שיש בו מידת גאווה תפילתו אינה מתקבלת, שנאמר: גם כי תרבו תפילה אינני שומע. 
אבל לענוים כתוב לענוים יתן חן. וכיוון שיש לו חן בעיני ה׳ מתפלל ונענה מיד, שנאמר: טרם יקראו ואני אענה.
רוצים שכל חלומותיכם יתגשמו? אומרת חכמת הקבלה - תהיו בענוה.

מהי ענוה? שאדם חושב את עצמו כאין. שכל מה שיש לו - זאת מתנת האל ואינו מחזיק שום טובה לעצמו.
והוא נעים עם שאר בני האדם ורואה את כולם שווים. לא כועס על אף אחד. אוהב כל אדם וליבו רחום.

הענו יש בו סבלנות כי הוא רגוע תמיד, שלו, שמח, ואינו מחזיק שום טובה לעצמו.
אדם ענו יודע שהוא יכול ללמוד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי.
וצריך להיות ענו כנוע ושפל רוח לא רק בפני הגדולים אלא אף בפני הקטנים ממנו בממון, בגיל, בחכמה ובכח.

שישה סימנים לענוה קיימים:

1. מושל ברוחו. אינו כועס כי אם לדבר מצווה שאם ביזו מישהו שלא בצדק הוא כועס לשם עשיית צדק אבל לא עבור עצמו

2. שאם קורה לו כל מקרה של כאב לב חס ושלום כמו קרוב שנפטר או כל צרה שלא תבוא - שמצדיק את מעשה הבורא

3. אם משבחים אותך או מעליבים אותך - בעיניך זה צריך להיות בדיוק אותו דבר. לא להרגיש התנשאות ולא צער. אלא הכל מאת הבורא לקדם את האור דרכך

4. ידיעה ברורה שכל מה שיש לך מאת הבורא הוא

5. שאם גילית משהו לא טוב שעשית, מעצמך אתה הולך לבקש סליחה. אתה לא צריך לחכות שיבקשו ממך

6. לא מתבלט ומדבר בנחת רוח ובגובה העיניים כל הזמן, לא מתלבש שונה, אלא ממש חלק מהנוף

מי שיש בו תכונת ענוה - הוא הופך להיות מרכבה לשכינה וכל הספירות שלו מקבלות תיקון ואהוב על כולם וזוכה לשפע עצום
שנאמר: אשכון ואת דכא ושפל רוח. וזוכה לחיי העולם הבא שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. כלומר מי ששם עצמו כעפר זוכה לקום בתחיית המתים. ומעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקורבנות כולם.

מי שהוא ענו, נהיה חכם יותר, שנאמר הולך את חכמים יחכם, ומרחמים עליו מן השמים שנאמר ומודה ועוז ירוחם, וליבו שקט מטירדות העולם שנאמר טוב מעט לצדיק...שמסתפק במה שנתן לו הבורא ונהיה מאושר באמת.

שורש כל הרע - גאווה.
שורש כל הטוב - ענוה.

תפקידו של כל אדם הוא להיות ענו ועל ידי כך הוא זוכה לגדול, סוד הצמצום שלמדנו בקבלה בשיעור הזה הוא סוד הענוה.
שבזכות שהכלי צמצם ודחה את האור הוא הופך להיות אור חוזר, בחינת אור דחסדים וזה בא יחד עם תכונת הענוה
שמכניע את יצרו, את הרצון לקבל שלו בענוה ומשפיע אור בחזרה לבורא.

נתראה בשיעור הבא
מזמין אתכם לחזור על השיעור הזה